<h1>ראבי"ה סימן אלף קנ"ה</h1>
<h2>דף לח.</h2>
נחזור לפ'. תנן בפרק אילו נאמרין (ב)ברכת כהנים כיצד במדינה אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו במדינה כהנים נושאין את כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש למעלה מראשיהן חוץ מכהן גדול (שהוא) [שאינו] מגביה ידיו למעלה מן הציץ. ואע"ג דאמרינן במסכת' סוכה (מ"ו ע"א עיי"ש בתוד"ה דכל) ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת וכו' תפילין שיש בהן כמה אזכרות לא כ"ש, פי' שלא יסיח דעתו מהן, ומשמע [ד]תפילין חמירי טפי מציץ, הני מילי לעניין היסח הדעת דהיינו בזיונן שמא יפלו וידרוך עליהן אבל לכבוד בעלמא מכבד השם שבציץ שהרי כתוב עליו בגלוי. ור' יהודה פליג ואמר אף במקדש מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר (ויקרא ט' כ"ב) וישא אהרן את ידיו אל העם וגו'.
ת"ר כה תברכו בלשון הקודש, וכדיליף לה מקראי, תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אפילו בישיבה וכו' עד דיליף לה מקראי דכתיב (דברים י' ח') לעמוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב (שם י"ח ה') לעמוד ולשרת. תניא אידך כה תברכו בנשיאות כפים או אינו אלא אפילו שלא בנשיאות כפים נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו וגו' מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים. ר' יונתן אומר מה להלן ראש חדש וקרבנות ציבור וכהונה גדולה אף כאן ר"ח וקרבנות ציבור וכהונה גדולה ת"ל כי בו בחר ה' וגו' מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים וכתיב כל הימים ואיתקש ברכה לשירות. וה"ג בסיפרי (פ' נשא פי' ל"ט) ילפינן נמי מקראי התם וגם בפרק ואילו נאמרין מייתינן לה אלא שהלשון משונה במקצת. שבמקדש מברך בשם המפורש ובמדינה בכינויו, ובסיפרי (שם) מסיים מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולין. ויש שלוחי ציבור המזכירין שם המפורש בלחש עם כשהכהנים מזכירין אותו בכינויו ואומר[ים] דאינו אסור בגבולין אלא לאומרו בקול רם וכו' דלא למידרשיה (בפירקין) [בפירקא] דזה שמי לעלם כתיב כדאיתא בסוף פרק אילו עוברין (פסחים נ' ע"א). תניא כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו, ובסיפרי (שם) גרסינן שיהו כל הקהל שומעין. תניא אידך כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררין מנלן ת"ל אמור להם, לכולהו. ובסיפרי גרסינן ת"ל ואני אברכם, ומסיים בסיפרי אמור להם שיהא כל הקהל כולו שומע ומניין שהחזן צריך לומר להם אמרו ת"ל אמור להם. ויש מפרשים דהיינו הך דאמר אביי נקיטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא כהן (אלא כהנים) שנאמר אמור להם לשנים.
ובשם ר"ת שמעתי שפירש שהחזן היינו השמש ולא ש"צ וצריך לומר לכהנים כהנים עלו לדוכן ואז אם אינן עולים עוברים בשלשה כדאמר ר' יהושע ב"ל שנאמר כה תברכו אמור להם ושמו את שמי וגו', ורב אמר חוששין שמא בן גרושה ובן חלוצה הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים [הא דלא סליק לפרקים], אבל כל זמן שלא יאמר לו החזן המיוחד לקהל או מגדולי הקהל עלה לדוכן אינו עובר, אי נמי אם יצא מבית הכנסת או שאין רואין אותו ולא אמרו לו עלה אינו עובר דגרסינן בירושלמי בסוף פרק אין עומדין (ה"ד) ר' יהודה בר פזי כד הוה תשיש הוה חזיק רישיה וקם ליה אחורי עמודא ר' אליעזר נפיק ליה (לבריה) [לברא]. ובירושלמי פרק מי שמתו (ה"א) גרס מהו שיטמא כהן לנשיאות כפים [אחוי דר' אבא בר כהן אמר קמיה ר' יוסי בשם ר' אחא מטמא כהן לנשיאת כפים] שמע [ר' אחא] ואמר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ואמר או דילמא דלא שמע מינאי אלא כההיא דא"ר יהודה בן פזי א"ר אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת וכו' סבר למימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרית ליה כלום אייתינה ואנא מלקי ליה. ונ"ל דהא [ד]אינו דוחה משום דאיפשר שיצא לחוץ הילכך לא דחי ליה אע"ג דלאו שאינו שוה בכל הוא. ומסיים התם ר' אבהו הוה יתיב ומתנה בכנישתא מרדת דקיסרי והוה תמן מיתנא אתא עונתא דנשיאות כפים ולא שאלון ליה אתא עונתא דמיכלא ושאלו ליה אמר לון לנשיאות כפים לא שאלתון לי למיכלא שאלתון לי כד שמעון כן הוה כל חד וחד שמוט גרמיה וערק.
ובפר"ח כתוב אמר אביי נקיטינן לשנים קורא החזן כהנים לאחד אינו קורא שנאמר אמור להם [אמירה שלהם תהא] ולית הלכתא כוותיה. וכתב תו גרסינן בירושלמי פרק אין עומדין (סה"ד) רב נחמן בר יעקב אמר אם היה כהן אחד קורא כהן לשנים קורא כהנים ורב חסדא אמר אפילו לאחד קורא כהנים שאינו קורא (כהן) אלא לשבט. עד כאן לשונו. ולעיל מיניה גרסינן התם בירושלמי רב חסדא אמר צריך שיהא החזן ישראל. ובגמרא דידן גרסינן אמר אביי נקיטינן לשנים וכו' כדלעיל אמר רב חסדא נקיטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם שתהא אמירה שלהם. ומסיים בגמרא דידן והילכתא כוותיה דאביי ולית (הא) הילכתא כוותיה (ומסיים בגמ' דידן והילכתא כ)[ד]רב חסדא. ולפי זה פליגי הירושלמי והבבלי בדרב חסדא. וסמכינן אגמרא דידן ולא שנא אם חזן כהן או ישראל קורא כהנים. ומשום דסיים בפר"ח אמירה שלהם תהא כתב לית הלכתא כוותיה בהא, אבל בהא דאמר אביי דלאחד אינו קורא כהן אין נראה שיעלה בדעתו לומר דלית הלכתא כוותיה דאביי, ובהא לא סמכינן אדרב חסדא דירושלמי. גם נ"ל (שאסר) [שט"ס] בפר"ח בדברי אביי, דמה עניין אמירה שלהן תהא לדברי אביי. גם רש"י פסק הלכה כדברי אביי.
<h2>דף לח:</h2>
וכהן דבריך לציבור והדר תוב ואתא לבי כנישתא אחריתי עד דלא מטא ש"צ לעבודה סליק ופריס ידיה ובריך תניינות, דגרסינן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כ"ח ע"ב) מניין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר אוסיף ברכה משלי כגון ה' אלהי אבותיכם יוסיף וגו' וכו' עד שאני התם כיון דאילו מתרמי ליה ציבור אחרינא הדר מברך וכו'. וכן הילכתא וכן פסק רבינו האלפסי בפ"ג דמגילה.
אמר (אביי) [ריב"ל] מניין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואפילו עבר עבירה כדאיתא בירושלמי פרק הניזקין (ה"ט) שלא תאמר כהן זה מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני מברכך שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. והא דאמרינן במסכת' ברכות (ל"ב ע"ב) כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר (ישעי' א' ט"ו) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וגו' ידיכם דמים מלאו, התם במפורסם לכך שמועד. ובתשובות מצאתי שהשיבו שנשתמד וחזר בתשובה שלא ישא את כפיו מדתנן בסוף מסכת מנחות (ק"ט ע"א) הכהנים ששימשו בבית חוניו וכו'. ואיפשר שבמשומד מחמירין טפי. א"ר יהושע ב"ל כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך שנאמר (בראשית י"ב ג') ואברכה מברכך וגו'. תניא ומייתי' לה בפרק אילו טריפות (מ"ט ע"א) למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים ר' עקיבא אומר למדנו [ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו] כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם ולר' עקיבא ברכה לכהנים מנליה א"ר נחמן בר יצחק נפקא ליה מן [ו]אברכה מברכיך. תניא (ספרי נשא פיס' מ') יברכך ה' בברכה המפורשת וכן הוא אומר (דברים כ"ח ג', ו') ברוך אתה בעיר [ו]ברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך [ו]ברוך אתה בצאתך וגו', ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (שם שם ב'). וישמרך מיצר הרע ושלא ישלטו אחרים עליך וכן הוא אומר (תהלים קכ"א) יומם השמש לא יככה וגו', הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ה' שומרך ה' צילך, ה' ישמרך מכל רע, ה' ישמור צאתך ובואך. ד"א וישמרך מן המזיקין, כי מלאכיו יצוה לך וגו'. וישמור לך ברית אבות, ושמר ה' אלהיך וגו'. ושמר לך את הקץ, שומר מה מלילה וגו' אמר שומר אתא בוקר. ד"א וישמרך בשעת המיתה וכן הוא אומר (ש"א כ"ה כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שומע אני בין צדיקים ובין הרשעים ת"ל (שם) ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ד"א וישמרך ישמור רגליך מגיהנם וכן הוא אומר (שם ב' ט') רגלי חסידיו ישמר וגו'. ד"א וישמרך בעה"ז וכן הוא אומר (ישעי' מ' ל"א) וקווי ה' יחליפו כח וגו'. יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור עינים ומאור שכינה שנאמר (שם ס' א'—ב') קומי אורי וגו' כי הנה החשך וגו'. ויחונך דכתיב (תהלים ס"ז ב') אלהים יחננו ויברכנו וגו'. ד"א יאר זה מאור תורה שנאמר (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור. ויחנך במשאלתיך ויתן לך חסד כדכת' ויתן חנו (בר' ל"ט כ"א), נושאת חן (אסתר ב' ט"ו), כדכת' (משלי ג' ד') ומצא חן ושכל טוב. ד"א ויחנך בתורה כדכתיב (שם ד' ט') תתן לראשך לוית חן. ד"א ויחנך במתנת חנם כדכתיב (תהלים קכ"ג ג') חנינו ה' חנינו. ישא ה' פניו אליך, בשעה שאתה מתפלל. ועוד נדרש בכמה פנים. וישם לך שלום זו מלכות בית דוד. גדול השלום ששינה בו הכתוב (בראשית י"ח י"ג) ואני זקנתי. גדול השלום שאפילו ישראל עובדי ע"ז הם וכו' שנאמר (הושע ד' י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה כתיב (דברים כ' י') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ואפילו בשעת מיתה צ"ל (בראשית ט"ו ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך וגו'. וקילל בו את הרשעים דכתיב (ישעיה נ"ז כ"א) אין שלום אמר ה' לרשעים. ונתברכו בו לומדי תורה שנאמר (תהלים קי"ט קס"ה) שלום רב לאהבי תורתיך. ועוד נדרש בכמה פנים. וקבעוהו חכמים חותם לכל הברכות ברכו את ה' המבורך [המברך] את עמו ישראל בשלום. וכתיב (תהלים כ"ט י"א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גרסינן בפרק במה מדליקין (שבת ל"א ע"א) א"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב (ישעי' ל"ג ו') והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו, אמונת זה [סדר זרעים עתיך זה] סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות, ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה נתעסקת בפריה ורביה ציפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפילו הכי אי איכא יראת ה' אין אי לא לא, ובמדרש קהלת גרסינן עסקת במעשה מרכבה וכו' כדאיתא התם, משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי חיטין לעלייה והעלה לו (לא) אמר לו כלום היערבת בהן קב חומטין אמר לו לא א"ל מוטב אם לא העליתו דתנא דבי ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בכור תבואה ואינו חושש. אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא נמסרו לו היכי עייל. אמר רב יהודה אמר רב לא ברא הקב"ה את עולמו אלא [כדי] שיראו מלפניו שנאמר (קהלת ג' י"ד) [ו]האלקים עשה שיראו מלפניו. ובפרק גיד הנשה (חולין צ"ב ע"א) גרסינן א"ר שמעון ב"ל (ו)אומה זו נמשלה לגפן זמורית שבה אילו בעלי בתים אשכולות שבה אילו ת"ח עלין שבה אילו עמי הארץ קנוקנות שבה אילו ריקנין והיינו דשלחו מתם יבעון איתכליא על עלייא שאילמלא עלייא לא מתקיימן איתכלייא. וגרסינן בירושלמי בפרק ואילו נאמרין (פ"ח ה"ג) כיצד היו הלוחות כתובין ר' חנינא אומר ה' על לוח זה וה' על לוח זה ורבנן אמרי עשרה על לוח זה וכולי מזה ומזה הם כתובים, ובין כל דיבר דיקדוקיה ואותיותיה של תורה וממולאים בתרשיש כימה רבה וכו', מה הים זה בין גל גדולה בין גל קטנה כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה. (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד) ואמר ר' חנה אמר ר' ירמיה בשם ר' חייא עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצל של בעלי תורה מה טעם כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב) ואומר (משלי ג' י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. אכי"ר.
ומצאנו שכתבו בשם רבותיי הדורשנים דרשה הגונה והנאני ורציתי להעתיק. כה תברכו (במד' ו' כ"ג) רמז ואני והנער נלכה עד כה (בראש' כ"ב ה'), כה יהיה זרעך (שם ט"ו ה'), כ"ה פעמים לשון ברכה במשנה תורה וכ"ה פעמים שלום בחומש וכ"ה פעמים שלום בישעיה. אמור, מלא ו"ו כנגד ו' ברכות באילו ג' פסוקים. שים ו"ו של אמור בין כה, יהיה כו"ה, רמז משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שה"ש ב' ט') מבין אצבעותיהם של כהנים. חולקים האצבעות לו' חלקים כנגד ו' דורות שנתברכו מפי הקב"ה, אדם נח אברהם יצחק ויעקב דור המדבר. ד' חלונות בין כל יד ויד כנגד ד' ידות בין שיטות שבלוחות. ואם תחשוב כך שהרי הכהן מדביק באצבעות יחד זרת וקמיצה ואויר, ומדביק אמה ואצבע הגדול ואויר, [ואויר] בין אצבעות גודל לגודל, ואויר בין גודל לאמה ואצבע, אויר בין אצבע קמיצה וזרת, הרי ה' אוירים מיניין מן החלונות.
יברכך ה' וישמרך, התחלתן כ"ו כנגד השם וסופן ךה"ך הם מ"ה כנגד שם של מ"ה תיבות שסופו רי"ו תולה ארץ על בלימה. ועוד ךה"ך עולה אלף וה', ויהי שירו חמשה ואלף (מ"א ה' י"ב). יברכך [ה' וישמרך], ג' תיבות ט"ו אותיות, כנגד ג' אבות וי"ב שבטים והם ט"ו. וכן ט"ו פעמים יפה בשיר השירים, שהיו יפים להקב"ה. וט"ו תמימים בפנחס, שהיו תמימים. והיו אבות יחד ט"ו שנה, אברהם חי קע"ה והוא היה בן ק' בהולד לו את יצחק, ויצחק בן ס' כשנולד יעקב, הרי נשארו ט"ו שנה שחי בחיי יעקב. יברכך, כנגד אברהם שכתוב בו (בראש' כ"ד א') וה' ברך את אברהם, זהו כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישעיה ס"א ט') זרע ברך ה' בגימטריא זרע אברהם. ה', כנגד אברהם שקראו (ה') [אדון] כדאמרינן בברכות (ז' ע"ב) למען אדוני למען אברהם שקראו (ה') [אדון, אדני] במה אדע כי ארשנה (בראשית ט"ו ח'). וישמרך, בעושר, כנגד אברהם ואברכך ואגדלה שמך (שם י"ב ב'). ורמז והיה ברכה ואברכה מברכך ג' זה אחר זה, כנגד ג' פסוקים של ברכת כהנים, וכן אמרו בשחיטת חולין (מ"ט ע"א) אילו המברכים בניך. וישמרך, מיצר הרע, וכן ברך את אברהם בכל שהשליטו [ב]יצר[ו] הרע על רמ"ח איברים כמיניין אברהם. וכן אברכך, כדאמרינן בבראשית רבה (פר' לך לך פ' לט, י"א) ובנדרים (ל"ב ע"ב). וכתיב (משלי ג' כ"ו) כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. וכתיב (דברים ז' י"ב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. וכתיב (ש"א ב' ט') ורגלי חסידיו ישמר, חסידו כתיב, זהו אברהם שנתנסה בעשר נסיונות. יאר, כנגד יצחק שהאיר לכל העולם כולו והאיר הקב"ה בעקידה שמת והחייהו כדאיתא בפרקי דר' אליעזר (פל"א). להפך שהיה עולת ראיה דכתיב (בראשית כ"ב ח') ה' יראה וגו'. ויחנך, (חננו) [חנני] השם. יאר [ה' פניו אליך ויחנך], ה' תיבות וכ' אותיות ששמר ה' חומשי תורה כאברהם שנאמר (בראשית כ"ו ה') עקב אשר שמע, בקולי א', וישמר משמרתי ב', מצותי ג', וחקותי ד', ותורותי ה'. והיה מאדם ועד אברהם כ' דורות, נמצא יצחק אחרי כ' דורות. וכתיב (תהלים ד' ו'—ז') זבחו זבחי צדק, נסה עלינו אור פניך ה', אבא בית(י)ך בעולות (שם ס"ו י"ג) וסמיך ליה אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו. וכן ועולתך ידשנה סלה (שם כ' ד') זה דשנו של יצחק בשוחר טוב. ישא, כנגד יעקב שכתיב בו (בראשית כ"ח כ"א) ושבתי בשלום אל בית אבי. וישם לך שלום, ויש [בו] ז' תיבות שנולדו שבטים בז' שנים, וכ"ה אותיות על שם כ"ה תברכו. ועוד מצות ז' ז', שמיטה, נידה, לידה, ז' ימי מצוה סוכה פסח. יברכך יאר ישא, [ג'] יודין כנגד שם אחד בויסע בשם המפורש, לכך יש(א) לעשות ייי ג' יודי"ן וכתי' וכמו ב', ל"ב נתיבות נברא העולם. וג' יודין בג' פסוקין כהתחלת ישראל יש(ו)רון יעקב, וכן את בש יברכך יאר ישא עולה. מן יברכך עד וישם י"ג תיבות בכל אחת יו"ד להודיעך בן י"ג שנה ראוי לצרף להודאה למניין עשרה. יו"ד לשון הודאה. יברכך יהוד וישמרך יאד יהוד פניו אליך ויחנך ישא יהוד פניך אליך וישם לך שלום. כ"ז מאות וי"ח, בגימטריא זרעים מועד נשים ישועות קדשים וטהרות, כ"ז מאות וי"ח.
בברכת כהנים ט"ו תיבות וס' אותיות וסיים בשלום, שלום בגימטריא שלמה שהיה דור ט"ו מאברהם. וישמרך, מיצר הרע כנגד החטאת. יאר, כנגד העולה, שסמך אבא ביתך בעולות, יאר פניו. ישא וישם לך שלום, כנגד שלמים, זהו וישא [אהרן] את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים (ויקרא ט' כ"ב). התחיל בכה תברכו וסיים בואני אברכם, שאלו ברכות לא ניתנו על תנאי בפרשת אם בחוקותי עד קוממיות אז יהיו הברכות ואם לא תשמעו לא יהיו, אבל ס' אותיות של ברכת כהנים בלא תנאי יבאו הברכות. וישם לך שלום ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז' א'). בפסיקתא ר' אליעזר אומר ביום כלות שכלו מזיקין מן העולם, לא תאונה אליך רעה (תהלים צ"א י') משעה שכלו המזיקים מן העולם, א"ר יוחנן מה לי ללמוד ממקום אחר נלמד ממקומו יברכך [ה' וישמרך] וישמרך מן המזיקים, ר' יוחנן אומר ביום כלת ביום שכלתה איבה מן העולם וכו', אמר ר' שמעון בן לקיש נלמד ממקומו וישם לך שלום. להקים את המשכן, בתנחומא א"ר יוחנן ביום כלת שנתכלו המזיקים מן העולם וכו' ונגע לא יקרב באהלך, עד אהלך. (וישם) [ישא] וכו' עד שלום ביום כלת משה, שעשה שלום. (ומני') [ושנוי] ומשולש בכתובים ה' יברך את עמו בשלום מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ביום כלות משה להקים, זהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ד"א לפי שויברך אותם משה תשרה שכינה במעשה ידיכם. ביום כלת משה, כלת כתיב זהו באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה' א') לגנוני. כלת משה להקים את המשכן, כדאמרינן במסכת שבת (צ"ח ע"ב) למה משכן דומה לכלה שמהלכת בשוק ושיפוליה אחריה דכתיב עלה (שמות כ"ו י"ב) תסרח על אחורי המשכן. את המשכן, שנתאווה כבר לשכן בתחתונים. ואני אברכם ביום כלת משה להקים, ביום ראש חדש ניסן שהוקם [ו]לא פירקו, וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
ואמר ר' יהושע ב"ל כל כהן שאינו עולה (לעבודה) [בעבודה] שוב אינו עולה והני מילי שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו אע"ג דלא מטא (והתם) [להתם] עולה ותנן נמי אם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו רשאי, פי' בכהן שליח ציבור מיירי, והוינן בה והא לא עקר ומשני דעקר פורתא.
ותניא כה תברכו פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו. א"ר שמלאי ביהכ"נ שכולה כהנים כולן עולין לדוכן א"ר זירא מברכין לאחיהן שבשדות. ובסוף פרק אין עומדין בירושלמי (ה"ד) אית' ומסיים התם מי עונים אחריהם אמן הנשים והטף. ואית' נמי בסוף פרק הניזקין בירושלמי (ה"ט) ותו גרסינן התם א"ר חנינא עיר שכולה כהנים וישראל אחד ביניהם הישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. איני והתניא אבא בריה דרב מניומי בר חייא עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה לא קשיא הא דאניסי הא דלא אניסי, והתניא רב שימי מבירתא (דשחזר) [דשחורי] (מ)בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין לדוכן ומקצתן עונין אמן לא קשיא הא דאישתיורי ביה עשרה הא דלא אשתיורי ביה עשרה. ואריכי באפי גוצי לא מפסקי', וכן תיבה וכן מחיצה לא מפסקין. וצדדין אינם בכלל עם [שאחורי] הכהנים.
ומה ששאלת על ברכת כהנים אם היא בפחות מעשרה [נראה לי דהוי דבר שבקדושה ואינו פחות מעשרה] מדאמרינן כל כהן שאינו עולה לדוכן בעבודה שוב אינו עולה, ובעבודת שליח ציבור קאמר ובשליח ציבור קתני אם יכול לחזור לתפילתו דעקר פורתא, וכולה שמעתא דסוטה בעם קמיירי דמשמע עזה, ואע"ג דאיכא למידחייה להא איכא למשמע מ(י)הא דא"ר יוחנן (מ' ע"א) לעולם תהא אימת ציבור עליך שהרי כהנים וכו', ואי בפחות מי' אפילו אימת יחיד, ואמור להם כתיב כאדם המדבר לחבירו. ועוד מ(י)הא דאמרינן (שם) בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן מברכין ומקצתן עונים אמן ומוקמינן לה בדאישתייר בי[ה] עשרה לענות אמן, ש"מ דבר שבקדושה הוי כברכו וקדושה וקריאת ס"ת. ואע"ג דמיתניא בהדיא בפרק הקורא את המגילה (כ"ג ע"ב) אין נושאין את כפיהן בפחות מעשרה [ואנא אמינא דרבנן היא כדפריש (שם כ"ד ע"ב) גבי ידיו בהקנייות דמדרבנן, דמדאורייתא מחייב ומדרבנן פטור, אבל הנך מימרות דסוטה דמדאורייתא מחייב ומדרבנן נמי אין נושאין כפיהם בפחות מעשרה] וא"ת כיון דמדאורייתא חייב היכי מעבירין בה (אגב) [אג'] עשה כדאמרינן (ל"ח ע"ב) כל כהן שאינו נושא את כפיו עובר ב[ג'] עשה, נ"ל דאינו חייב לישא את כפיו אלא כשאומרים לו הציבור, [כדאמ'] אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו הכי איתא בסיפרי (פ' נשא ס"פ ל"ט), ותו אמרינן (ל"ח ע"א) לשנים קורא כהנים שנאמר אמור להם כד יימרון להון, והכי משמע פשיטא דקרא כשיאמרו להם לברכם יברכו אותם ואז אם מונעין את עצמן עוברים בעשה, והיינו מה שאנו אומרים בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"ה ה"ד) דהוו נפקי מבי כנישתא בעבודה אמר רב חסדא אפילו לאחד קורא כהנים שאינו קורא אלא (לשנים) [לשבט] ובלבד שיהא החזן ישראל, ובחזן ישראל פליגא דרב חסדא (קורא כהן) [אדרב חסדא, דקאמר רב חסדא בתלמוד שלנו (ל"ח ע"א) כהן קורא ישראל אינו קורא] ודילמא מתלמוד שלנו הדר ביה דהא אמרינן דלית הלכתא כוותיה. ולפי דבריי אני מודיעך. ונ"ל דשליח ציבור אסור להפסיק ולקרות כהנים, דאפילו ליהא שמיה רבא מברך אסור להפסיק אפילו המלך שואל בשלומו ונחש כרוך על עקבו. ואי אייאשר חילי ואבטליניה, דכי אמר לשנים קורא כהנים אחזן קאי ולא אש"צ, וכן תניא בסיפרי אמור להם [מלמד שהחזן אומר להם] אמרו, ובתלמוד ירושלמי אמרינן ובלבד שיהא ישראל, ובפר"ח מפרשי' ההיא דאביי נקיטינן לשנים קורא כהנים, לשנים קורא החזן כהנים וכל שליח ציבור המפסיק עבירה היא בידו. ובערוך (ע' חזן) מפרש שליח ציבור, חזן. ושיבוש הוא דחזן כמו שמש העוסק בצורכי ציבור בבית הכנסת ורואה היאך קורין התינוקות וכיצד מלקין, ושנים הם כדאמרינן בסנהדרין (י"ז ע"ב) ושני חזנים. ושליח ציבור זהו המובחר שבקהל ועניו שבהם כדאמרינן גבי תעניות בתענית (ט"ז ע"ב) [ו]התם מוכח שהזקן אומר להם תקעו [וש"צ מתפלל]. ועוד אמרינן (סוטה ל"ט ע"ב) אין הכהנים רשאין [להתחיל] בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא, והיינו חזן, ובסיפ[א] קאמר אין שליח ציבור רשאי וכו', מכלל דקורא וש"צ לאו חד נינהו. אבל יחיד הנושא את כפיו (נושאין) [נ"ל שאין] מן התורה (ו)הואיל ומיעטו התורה מקריאה ואני פי' לך שבלא קריאה אינו עובר אם אינו נושא כפיו דבקריאה או בציווי הקהל תליא מילתא. לפיכך נראה דיחיד מן התורה אינו נושא אבל מדרבנן נושא כדפרי'.
בער[ו]ך מצאתי כהן שלא התפלל מותר לעלות לדוכן ולאחר נמי מסייעו לקרות וכן פסקו הגאונים ומה (שפסקו) [שפוסקין] הכהנים אצבעותיהן לא מצינו דבר זה בתלמוד אלא שאומרים בה רבנן טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלין והיא שם עוברת שהרי במקדש היו אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו וזהו זכר לדבר, ועוד לשום סימן לפסוקין כי בברכה ראשונה מניחים אצבעות הסמוכות לגודל ומשהין אותה כן, לשנייה מניחין האמצעית הסמוכות [לאמה ומשהין אותה כן, בשלישית מניחין רביעית הסמוכה] לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון. ובהלכות גדולות כתב בע"א.
<h2>דף לט.</h2>
אמר ר' שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו שנאמר (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. וכל כהן שמברך כשנושא את כפיו מאריך ימים. מאי מברך א"ר זירא א"ר חסדא אקב"ו לברך את עמך ישראל באהבה. כי עקר רגליו מאי (מברך) אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי' ואלהי אבותי[נו] שתהא הברכה זו (שציונו) [שצויתנו] לברך את עמך ישראל ואל יהי בה מכשול מעתה ועם עולם. וכי מהדר אפיה מציבורא אומר רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו'.
<h2>דף לט:</h2>
א"ר חסדא אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הציבור. וא"ר זירא א"ר חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא, ואין הציבור רשאי לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור, ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור בשים שלום, ואינן רשאין לעקור רגליהן ולילך עד שיגמור שליח ציבור שים שלום.
בזמן שכהנים מברכים את העם מה הם אומרים אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו גיבורי וגו', ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכי נפשי את ה'. במוספי דשבתא מאי אמר רב חסדא שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית [ה'] בלילות שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (תהלים קל"ד), ברוך ה' מציון שוכן ירושלם הללויה (שם קל"ה), (ואומר) [ויאמר] יברכך ה' מציון דכתיב בההוא עניינא (שם קל"ד), ומשני מתוך שהתחיל בברכותיו של קב"ה מסיים בברכותיו של הקב"ה. במנחא דתעניתא אומר אם עונינו ענו בנו ה' וגו' כי רבו משובותינו וגו' מקוה ישראל ה' וגו' (ירמיה י"ד ז'—ח'). [מ' ע"א] בנעילה ביומי דכיפורי אומר הנה כי כן יבורך גבר וגו' עד שלום על ישראל (תהלים קכ"ח). היכן אומר אמר רב יוסף בין ברכה וברכה ורב ששת אמר בהזכרת השם. ופליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר פסוקא כנגד פסוקא וחד אמר אכל פסוקא אמר להו לכולהו. א"ר חייא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה, א"ר חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא בעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין, א"ר חנינא תדע דבגבולין נמי בעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים. א"ר אבהו מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא דר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו.
<h2>דף מ.</h2>
אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת ציבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. ואין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, ובפרק אילו נאמרין מפרש טעמא משום כבוד ציבור והוא מעשר תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, ורב אשי מפרש טעמא שמא תפסוק לו רצועה בסנדלו ואזיל למיקטריה ויאמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא. ולרב אשי בבתי שוקיים שרי וכן יחף.
